פסק-דין בתיק ע"א 2489/07

זהו ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אורנשטיין) מיום 01/03/2007 בבש"א 15545/05 במסגרת ת.א. 2353/05, אשר קיבל את בקשת המשיבה והורה על צירוף נתבע נוסף ועל פיצול הדיון באופן בו כל העילות הקשורות ביחסי עובד מעביד ושימוש בסודות מסחריים יועברו לבית הדין האזורי לעבודה (להלן:- " ההחלטה").

1.                    רקע

(א)                המערערות הגישו כתב תביעה נגד המשיבה בגין הפרת הסכם הפצה שנכרת ביניהן (להלן:- " התביעה"). במסגרת תביעתן עתרו המערערות לקבלת צו למתן חשבונות וסעד כספי בעילת גזל סודות מסחריים והפרת הסכם. במקביל הגישו המערערות בקשות במעמד צד אחד למינוי כונס נכסים, צו עשה וצווי מניעה ארעיים.

(ב)                 כמעט שנתיים לאחר הגשת התביעה הגישה המשיבה בקשה להורות על צירוף נתבע נוסף, מר אלדד צ'רשניה (להלן:- " הנתבע הנוסף") - אשר היה בתקופה הרלבנטית לתביעה מנהל משותף של חטיבת החינוך בקבוצת רובוגרופ, עמה נמנות המערערות ואחראי על השיווק בה, אשר פרש ביום 31/08/2003 וגויס לתפקיד מנהל הפיתוח לעסקים חדשים במשיבה. כן עתרה המשיבה להורות על פיצול הדיון באופן שכל עילות התובענה שעניינן שימוש בסודות מסחריים תתבררנה לפני בית הדין האזורי לעבודה, ולפני בית משפט זה תתבררנה העילות הכרוכות בהפרת הסכם ההפצה.

(ג)                  המערערות התנגדו לבקשה וטענו שלא ניתן לכפות עליהן לצרף נתבע אותו אינן מעוניינות לתבוע וכי באי צירופו אין פגיעה ביכולות ההגנה של המשיבה. המערערות העלו את האפשרות שנגד הנתבע הנוסף הנ"ל תשלח המשיבה הודעת צד ג' וטענו עוד שבמצב הנוכחי עובר לצירוף, לא נפגעת היעילות הדיונית, לא נגרם כפל התדיינות ואין פגיעה בנתבע הנוסף. בנוסף מציינות הן שאינן רשאיות לתובעו אלא בבית הדין לעבודה ואילו את המשיבה הן יכולות לתבוע בגין העילה הנטענת רק בבית המשפט הרגיל כך שהצירוף אינו אפשרי.

2.                    החלטת הרשם

(א)                הרשם הנכבד קבע, כי טענות המערערות הקשורות בגזל סודות מסחריים שביצע  צ'רשניה קושרות בין המשיבה לבינו ועל-כן יש לצרפו כנתבע לתביעה לאור הוראת תקנות 22 ו-24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:- " התקנות"), המתירות צירוף נתבע, מקום בו היה ניתן לתובעו מלכתחילה. הצירוף נדרש כדי לברר באורח מקיף ומלא את המחלוקות שבין הצדדים וכן כדי לייעל את הדיון, הואיל ומדובר בשאלה משפטית ועובדתית הראויה להתברר במסגרת דיונית אחת. הרשם קבע אף, כי לא יהיה בצירוף צ'רשניה ובפיצול התביעה כדי להכביד על הצדדים.

(ב)                 לנוכח העובדה, כי בירור התובענה מצוי בשלבים מוקדמים ולנוכח העובדה כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות שעילתן היא יחסי עובד ומעביד ובעילת גזל סודות מסחריים הנובעת מיחסי עובד ומעביד, גם אם עסקינן במערכת יחסים שנסתיימה, ברי כי כתב התביעה המתוקן יכלול עילות שחלקן בסמכות בית המשפט האזרחי וחלקן בסמכות בית הדין לעבודה. במצב זה ההלכה היא, כי יש להורות על פיצול הדיון.

3.                    טענות המערערות

(א)                ההחלטה המורה על ניהול שני הליכים במקביל, תוביל לסרבול הדיון, להגדלת הוצאות הצדדים ולעיכוב ניכר בבירור התובענה, שכן לנוכח הדמיון במערכת העובדתית בין ההליכים, יהא צורך לעכב אחד מהם עד לתום בירורו של האחר. בנוסף, פתיחת הליך חדש תחייב ניהול חוזר של כל ההליכים המקדמיים.

(ב)                 צירוף הנתבע הנוסף אינו עומד במבחני תקנה 24 לתקנות: התקנה מתירה צירוף בעל דין לתובענה אם הצירוף נחוץ לבירור יעיל ושלם של ההליך וזה אינו המצב בענייננו, שכן אין חשש שאי-צירופו יפגע בזכות המשיבה ו/או של הנתבע הנוסף עצמו, ולמצער - דבר זה לא נטען ו/או פורט בבקשת המשיבה. בנוסף, במסגרת התצהירים מטעמה הגישה המשיבה תצהיר של הנתבע הנוסף ובו לא ביקש הנ"ל לצרפו כבעל דין בתביעה. כמו-כן לא הוכח, כי צירופו נחוץ לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים ולשם הכרעה בהן, זאת מעבר להעדתו כעד מטעמה.

(ג)                  נוכח הכלל, כי אין לכפות תובע להתדיין עם מי שלא בחר לתבוע, מדיניות בתי המשפט היא לצמצם בצירוף נתבע עת התובע מסרב לכך. זאת ועוד, נוכח הפגיעה הצפויה בזכותן של המערערות לתבוע את הנתבע הנוסף בהליך נפרד באם תחפוצנה בכך, יש לבטל את ההחלטה.

(ד)                 תכליתה של תקנה 24 לתקנות אינה להסמיך את בית המשפט לפסוק שיפוי בין נתבעים, בניגוד לרצון התובע. לשם כך קיים הליך ההודעה לצד שלישי. זאת בפרט נוכח העובדה, כי המערערות מנועות מלהיפרע מהנתבע הנוסף לאחר שתיפרענה מן המשיבה.

(ה)                הסתמכותו של בית המשפט על ההחלטה בבש"א 3973/91 במסגרת ע"א 494/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457 (1991) (להלן:- " עניין אליהו") - שגויה מאחר שהחלטה זו  ניתנה על ידי מותב של דן יחיד, היא מנוגדת להלכה הקיימת ולא אוששה על-ידי פסיקה תומכת. על כן אין זו הלכה מחייבת. בנוסף, הואיל והחלטה זו התייחסה לצירוף בעל דין בשלב הערעור, ממילא לא נבחנה לגופה הסוגיה המועלית במקרה דנן.

(ו)                  הבקשה הוגשה בשיהוי קיצוני ונועדה להכשיל את בירור התובענה ועל-כן נגועה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של הכלים הדיוניים. לפיכך מן הראוי היה למחוק ו/או לדחות אותה על הסף. חוסר תום ליבה של המשיבה מצדיק אף מניעת צירוף נתבע נוסף והימנעות מלהיעתר לטענת חוסר הסמכות העניינית.

(ז)                  הבקשה לוקה בפגמים שבפרוצדורה - היא אינה מפרטת את הנימוקים המשפטיים עליהם היא נסמכת, לא פורטו עילות התביעה נגד הנתבע הנוסף ומדוע הן אינן בסמכותו העניינית של בית המשפט ובנוסף לא פורטה התשתית העובדתית, המצדיקה צירופו של הנתבע הנוסף  במקום משלוח הודעה לצד שלישי נגדו - ועל כן דינה להידחות.

(ח)                ההחלטה אינה מבוארת כדבעי ועל-כן אינה ניתנת לביצוע - לא הובהרו סוגיות מהותיות, לרבות - אלו עילות תיוחדנה לדיון בפני בית הדין לעבודה; אלו סעיפים בכתב התביעה כרוכים בעילות אלו והאם יש להגיש כתב תביעה מתוקן לבית המשפט עובר להגשת כתב התביעה לבית הדין.

(ט)                המשיבה לא עתרה בבקשתה לסעד של העברת הדיון לבית הדין לעבודה בהיעדר סמכות עניינית לבית המשפט וטענתה בעניין זה היא בבחינת הרחבת חזית אסורה.

4.                    טענות המשיבה

(א)                בירור התובענה מצוי בשלביו המוקדמים של ההליך המקדמי ועד כה התקיים דיון קדם משפט אחד, שעסק בבקשה נושא הערעור. מכאן שהטענה, כי הוספת הנתבע ופיצול הדיון תחבל ביעילות ותסיג את ההליך אחורה, אין לה על מה לסמוך.